רפואת המזרח ובראשן הרפואה הסינית, נשענת על תאוריה בת אלפי שנים, היא תורת ה"דאו" ("טאו") הרואה באדם אורגניזם שלם שאינו נפרד מן הטבע ולכן הוא מושפע מאותה מערכת חוקים פיסיקאלית הפועלת על כל דבר חומרי הקיים ביקום: החל מן ההרים,הסלעים והצמחים וכלה באדם.

הסינים הקדמונים ראו במערכת זו דינמיקה מתמדת בין חמש איכויות אנרגטיות שונות שבניהן יחסי גומלין משתנים - אילו מתוארים לראשונה ב"אי צ'ינג" שפרושו :" ספר השינויים".

ה"אי צ'ינג מתאר 64 מצבים של יחסי כוחות משתנים בין חמישה אלמנטים עיקריים (ושלושה משתנים נוספים הנכללים בתוך החמישה העיקריים):

​

מים    עץ    אש    אדמה    מתכת

​

לכל אחד מן האלמנטים איכויות אנרגטיות שונות,אך בעיני המתבונן המערבי לכולן בסופו של דבר השפעה על החומר - החל מחומרים המצויים בטבע וכלה בגוף האדם,שהרי גם הוא חומר מוחשי,וכל זאת מבלי להאפיל על המשמעות והשפעה האנרגטית על אותו החומר - הוא הרוח האנושית.

​

כמו כל תורה הוליסטית גם הרפואה הסינית, מזהה את הקשר בין רוח לחומר ומנסה לחקור לפרטי פרטים את מהותו של קשר זה, במיוחד בכל הקשור להתנהלות המערכות הפועלות בגוף, בנפש וברוח האנושית.

 

בעולם המושגים של "הדאו" קיימת מערכת הקשרים אנלוגית בין התבטאות של כל אלמנט, בהיבט קוסמי שלם ,שלו מספר ביטויים : צורה,צבע,ריח,טעם תחושה והאברים הפיסיים הקשורים בגוף האדם וכמובן היבט הקוטבי שבין יין ליאנג:

 

מים:

עצירת נוזלים מול זרימה של נוזלים - כליות, משול לשימוש בחיוניות מול שימור החיוניות.

​

עץ:

אקטיביות מול פאסיביות: התרחבות והתפשטות עצמית מול הדחקה ודיכוי העצמי - כבד, משול לביטוי האגו הבריא,או התבטלותו: מטרה ברורה מול היעדר פעולה

​

אש:

שלמות ואחדות רוחנית מול קונפליקט וניגוד רוחני -לב, המשול ל"אני העליון" (סופר אגו) ולכן גם הקרוב ביותר לתיאור המערבי של רוח האדם

​

אדמה:

ספיגה ועיבוד נתונים מתוך המציאות הסביבתית מול חוסר הכרה במציאות חיצונית - טחול,יכולות קונטיביות המאפשרות לגיבוש "העצמי" במרחב בו הוא מצוי.

​

מתכת:

גבולות העצמי מול שינויים חיצוניים, אחיזה בגבולות ברורים, מול הסתגלות ושחרור - הרמוניה והשלמה עם התנהלות של חוקיות קוסמית - לידה ומוות,התחלה וסיום - ריאות: שאיפה ונשיפה.

​

 - מוגש מטעם מרכז פנימה -