חרדה ודיכאון בראי הרפואה היפנית / סוזי קושניר
 
חרדה ודיכאון הפכו בשנים האחרונות לחלק מוכר מהנוף שלנו,יחד איתם גם נוגדי הדיכאון שעשו דרך ארוכה מאז הפרוזאק. בזמנים אלו כבר ברור שלא מדובר בתופעה חולפת של דיכאון בגלל שינויים תרבותיים, אלא תופעה קלינית המתארת מצב שבו הדיכאון הפך לדיכאון רוגש ,החרדה הפכה לכללית ושתי התופעות שזורות זו בזו.
 
  בימינו אנו, כשה"ציפרלקס" הפך לתרופת מדף כמעט, רבים פונים גם לרפואה אלטרנטיבית. כיום, רפואה אלטרנטיבית אינה נתפסת כסוג של הדרכה רוחנית בלבד, אלא כאמצעי נוסף המקל על התמודדות עם קושי באופן טבעי.מרבית המבקשים סיוע נפשי  בדיקור סיני ויפני מחפשים הקלה מתוך מודעות לעיקרון האיזון שבין גוף לנפש,אך אם זאת ישנם הפונים לדיקור מהסיבה הפשוטה – זה עובד גם על האספקט הנפשי. כיום, כשרפואה אלטרנטיבית הפכה למוכרת ונגישה, ישנם רופאים ופסיכיאטרים שמפנים מטופלים לטיפול אלטרנטיבי, לרבות דיקור. דיקור יפני התפרסם בעשור האחרון בארץ ביעילותו המהירה ויכולתו לספק פידבק מיידי.למרות שזוהה בעבר בעקר עם בעיות כאב ואורטופדיה, הוא יעיל לא פחות בכל גם בתחומים אחרים,עליהם נמנה גם האספקט הנפשי.כמו בבעיות אחרות, הגישה של הרפואה היפנית היא אינטגרטיבית, כלומר משלבת ידע עתיק יומין עם ידע מודרני. בעזרת מישוש אזורים ספציפיים (רפלקסים) יכול המטפל להתמקד במערכות האחראיות גם למצב הרוח.
 
התייחסות פסיכולוגית הפרשנות הפסיכולוגית הבסיסית של הרפואה הסינית והיפנית טוענת שמבנה אישיות שנוטה לפתח חרדה ודיכאון קשורה בקשר ישיר לתפיסת "העצמי" בעקר באופן וביכולת לחוות  הנאה באשר היא. כאשר משהו הופך לגורם מכריע בהפקת ההנאה, יש בסיס להיווצרות חרדה בגלל איום על תחושת ההנאה ודיכאון משום שהנאה מתקשרת באופן לא מודע  לא רק לאיום עצמו אלא אף לאובדן.
שלא כמו הפסיכיאטריה המודרנית הרואה פגם ביכולת להנות סימפטום של חרדה ודיכאון, רפואה סינית מזהה את אפקט ההנאה כגורם העיקרי,כייוון שהנאה עצמה נתפסת כיכולת בסיסית.
 
טיפול ברפואה סינית סיני ויפנית יתמקד קודם כל במערכות הקשורות בהכלת הנאה, מתוך הנחת היסוד שיש קשר בין גוף לנפש. כמו בפסיכיאטריה מודרנית,  תהליכי חשיבה אינם נפרדים מפעילות כימית ומטבולית. יתר על כן,  הראיה הפילוסופית את הנפש על-פי הרפואה הסינית העתיקה שנשענת הן על כתבים עתיקים כמו האי-צ'ינג  ואסטרולוגיה, אירועים חיצוניים הנם משניים יחסית למבנה האישיות .עם זאת הנחת היסוד של הטאו היא שהאדם הוא נוף מולדתו: כלומר מושפע מסביבתו ולפיכך אין להמעיט בחשיבותם של אירועים הגורמים לתחושות קשות.
 
היבטים וגורמים פיסיולוגיים
ברפואה יפנית מודרנית לא קיימת מערכת יחידה בלבד "שאשמה" אלא הקשר שבין מספר מערכות המשפיעות ומושפעות זו מזו:
 
1. המערכת האדרנרגית – ציר בלוטת יותרת הכליה: האדרנל,חומרים כגון אדרנלין,נור-אדרנלין ,דופמין וסרטונין  הנקראים "אצטילכולין.מערכת זו קשורה בקשר ישיר עם אורח והרגלי החיים. נפגמת מאורח חיים אינטנסיבי עם מנוחה מועטה. מערכת זו נוטה להיחלש עם השנים אצל מרביתנו. הדופמין שקשור בקשר ישיר עם מערכת זו אחראי לריכוז ולעירנות וגם למצב הרוח,ירידה בדופמין פוגעת בין היתר בתהליכים קוגנטיביים (ריכוז למשל) וגורמת לדיכאון. למעשה, טיפול במערכת האדרנל הוא השלב הראשוני בטיפול יפני מודרני, ללא קשר למצב הרוח.
 
2. המערכת ההורמונאלית,ההיפותלמוס וההיפופיזה – הציר שבין ההיפותלמוס לאמיגדלה הוא האזור בו מוחנו מעבד נתונים מן החוץ: צורה,צבע,גודל. זהו למעשה חלק ממרכז עיבוד הנתונים שלנו. לבד היותו של ההיפותלמוס משפעי על עיתוי של ערות ושינה,וקשור גם ברמות הדופאמין.
 נקודות המשפיעות על ההיפופיזה ברפואה יפנית מודרנית (בשולי  הגבות) אחראיות לא רק לתחושת רגיעה, אלא קשורות לפעילותה של מערכת העיכול ולפיכך בין היתר לסרטונין האחראי בין היתר למצב הרוח,רעב ותוקפנות :
סרטונין אינו מיוצר במח (אם כי קיים מוקד ריכוזי גדול במח) ורובו לא נמצא במערכת העצבים המרכזית, אלא במערכת העצבים ההיקפית,דפנות המעיים ומערכת הדם.
 
- חשוב לציין.שטיפול במערכת הדם  ובמיוחד זרימת הדם מעורק הכבד למעיים תשפר את ההרגשה הכללית בהרבה  (טיפול יפני בסיסי) שיפור ספיגת חומרים חיוניים מהמזון בכלל ובין היתר גם ספיגת הסרטונין: אופן זרימת הדם קובע  בין היתר גם את קצב הפירוק והספיגה  של הסרטונין, שרובו מופק באמצעות פירוק פחמימות במערכת העיכול,כלומר "כמה זמן ישאר הסרטונין במערכת הדם"– מרבית התרופות נוגדות הדיכאון מעכבות את פירוק הסרטונין. ("ציפראלקס""רסיטל" ועוד)לא לחינם קיים המיתוס המקשר בין דיכאון וכמיהה למתוק : אכן יש קשר להפרשת אדרנלין בזמן סטרס ובהתאמה ירידה של כמות האינסולין בדם: סרטונין ואינסולין מתחרים על היקשרות לאותו הקולטן . מכאן שטיפול במערכת העיכול בהקשר העצבי בכלל ופירוק הסוכרים בפרט ישפיע על מצב הרוח:
 
3. איזון המערכת האוטונומית: מערכת העצבים האוטונומית היא חלק ממערכת העצבים ההקפית שאחראית על פעולות לא מודעות ולא רצוניות כמו נשימה וקצב לב.
המערכת מתחלקת לשתי מערכות מנוגדות המווסתות אחת את השניה:
 
המערכת הסימפטטית שאחרית על תגובות בזמן דחק וחירום והמערכת הפאראסימפטטית  שאחראית על פעילות בזמן רגיעה. לצרך העניין – בזמן סטרס המערכת הסימפטטית מגבירה את קצב הלב.
 
המערכת הפאראסימפטטית מאיטה את קצב הלב בזמן רגיעה. המערכת הפאראסימפטטית אחראית על פעילות עצבית רציפה כמו נשימה, קצב לב וגם עיכול.
 
אחת מהסיבות לחרדה כללית מתמשכת הוא הפרת האיזון בין שתי המערכות: בזמן התקפי חרדה במיוחד, ניתן לראות פעילות יתר של מערכת העצבים הסימפטטית ומכאן גם הסימפטומים הפיזיולוגיים כמו דפיקות לב, הזעה וכמובן הפחד מהתקף לב. שתי המערכות מושפעות מפעילות הורמונאלית: הפעילות הסימפטטית מושפעת מההפרשה של בלות יותרת הכליה: המערכת הסימפטטית מושפעת ומשפיעה על הפרשת אדרנלין והמערכת הפאראסימפטטית קשורה בהפרשת אצטילכולין. בהתאמה גם התרופות הפסיכיאטריות הניתנות : נוגדי הדיכאון של הדור המודרני מתחלקות לשתי קבוצות עיקריות: אילו שפועלות על נור-אדרנלין כמו "אדרונקס" וכאלו שפועלות על אצטיכולין באופן כללי: גם סרטונין וגם נור-אדרנלין כמו "רמרון", "אפקסור"  וכמובן תרופות הפועלות על סרטונין בלבד.
 
אם כן, מה שיקבע את מצב הרוח הוא בעקר היחס שבין כמויות ההורמונים המופרשים ובעקר תפקוד הבלוטות שאחראיות על המטבוליזם שלהם. איתות מצוקה לאורך זמן גורם לפעילות יתר של בלוטת יותרת הכליה, כתוצאה מכך גם האיזון של מערכת העצבים האוטונומית מופר ולכן מופיעה פעילות מוגברת של המערכת הסימפטטית בזמן התקפי חרדה.כמו בפסיכיאטריה קונבנציונאלית, במרבית המקרים של חרדה ודיכאון יופיעו שתי קבוצות רפלקסים עיקריים: חוסר איזון של מערכת העצבים האוטונומית (בעקר במרכז הגב) ובלוטת יותרת הכליה המשפיעה עליה. טיפול "אדרנל" יפני לאורך זמן יחד עם טיפול במערכת העצבים יפחיתו משמעותית התקפי חרדה. 
 
4. המערכת החיסונית – כיום גם הרפואה הקונבנציונאלית עושה את ההקשר שבין צורת השיבה,השפעתה על מערכת העצבים והקשר למערכת החיסון: התחום מכונה "פסיכו-נוירו-אימונולוגיה". הרפואה היפנית עוסקת בעקר בגורמים הקשורים ישירות למערכת החיסון עצמה, פעילות יתר למשל (כמו באלרגיות) ובסילוק רעלנים מהכבד והכליות. המון פעמים תרופות בכלל ובנזודיאזפינים בפרט (ואבן, קלונקס ועוד תרופות הרגעה), מהוות את הרעלן העיקרי, שלא זו בלבד שהוא אינו מיטיב עם הגוף או עם הקוגניציה (תהליכי חשיבה), לאורך זמן רב מידי אף מגביר תחושות של דיכאון וחרדה,הן בגלל תלות והן משום שיכולת עיבוד הנתונים וההתמודדות הטבעית עם המציאות נפגמת,  למשל בתהליכי אבל ואובדן. כיום מרבית הפסיכיאטרים ממליצים על תרופות הרגעה לפרקי זמן קצרים בלבד: יתר על כן, מספר כדורים מסוג הבנזודיאזפינים הפכו "לחביבים" על נרקומנים וניתן למצוא אותם בין היתר גם בתחנה המרכזית – כמו "קלונקס" למשל...
עם זאת לא כל קבוצת הבנזודיאזפינים גורמת להתמכרות קשה כמו "קלונקס" (אותו ניתן להשיג גם בתחנה המרכזית בתל אביב) ואין לשלול את היתרון שלהן לחלוטין: השפעה מיידית.
 
5. שינויים הורמונאליים – במקרה זה עולה מספרן של הנשים על הגברים משום ההורמונים הקשורים במערכת המין הנשית ולכן מספר הנשים הסובלות מחרדה ודיכאון עולה על מספר הגברים. בעקר בולט ההבדל על רקע גיל המעבר בו ישנה ירידה כמעט מיידית של פעילות הורמונאלית ואיתה גם שינויים מיידים במצב הרוח.לירידה בספיגת הסידן יש תפקיד מרכזי בשינויים במצב הרוח. כמו כן ידוע שלפעילות בלוטת התריס יש השפעה על מצב הרוח., כמו גם לבלוטות הורמונאליות אחרות שיש להן השפעה למשל על הורמוני המין (לא רק אצל נשים..)
 
6. שינויים מבניים – הרפואה היפנית המסורתית מייחסת חשיבות למהלך הערוץ העצבי, המרידיאן, ולמבנה ומנח אנטומי באופן כללי, לכן איזורים ספציפיים נקשרים בין היתר גם  למצב הרוח: גשר האף (מקביל באופן מבני להיפופיזה), עצם הבריח שנקראת ברפואה היפנית "העצם המריחה" ומהווה רפלקס חרדה,  ובמיוחד עצם הזנב .פגיעה בעצם הזנב,  או עיקול שלה כלפי פנים, במהלך לידה למשל, עלולה להוביל לדיכאון לאחר לידה.
 
במהלך הטיפול ינסה המטפל להפחית רגישות מאזורי רפלקס, אותם מצא רלוונטיים.למשל אם פחתה רגישות בעצם הבריח, זוהי עדות שהמטופל פחות ערני למתחולל בסביבתו: לא לחינם עצם הבריח מכונה ברפואה היפנית "עצם ההרחה" וזו משום הערנות המוגברת לקיומו של גורם כלשהוא הנתפס כמשפיע קריטי על גורלנו. אכן זוהי מהות החשיבה שמאחורי החרדה והדיכאון: משהו שאינו בשליטתנו, חיצוני או פנימי הוא זה שיקבע את גורלנו לטוב ולרע, בין אם באופן מודע או שלא במודע.
 
בשנות ה-2000. לאור החשיפה לה זכתה רפואה סינית במערב, החלו לחקור את השפעות הדיקור ואופן פעולתו בגישה מדעית. בין התחומים שנחקרו היתה גם בריאות הנפש. בולט במיוחד מחקר  שנעשה בשנת 2006 באוניברסיטת קיוטו שביפן:
הניסוי נערך ע"י מחלקות הפסיכיאטריה והרפואה המשפטית בשיתוף המחלקה לעידוד אקופונקטורה ומוקסה:
ניסו לבדוק את השפעתו של הדיקור על חומרים ספציפיים במח כגון סרטונין ודופאמין, להם תפקיד חשוב בבריאות הנפש. הניסוי בוצע על עכברים (ניתן לדקר גם בעלי חיים), המסקנה היתה שרמת הסרטונין במח עלתה ברמה משמעותית יותר בדיקור של שני הצדדים, פחות מכך בדיקור חד-צידי ולא השתנתה כלל בקבוצת הדמה. רמת הדופאמין לא הושפעה כלל.
 
מן הסתם על מנת להסיק מסקנות אודות חומרים אחרים והשפעתם יש צרך במחקרים נוספים, מה גם שעדיין מוקדם עדיין לנסות ולנתח באופן מדעי את השפעות הדיקור באופן מדוייק. כפי שאמר אחד מהמאסטרים הגדולים " זה יהיה כמו לפרוס לחם במשור חשמלי"