הדיקור הוא טכניקת טיפול אינטגראלית של שיטות ריפוי שמקורן במזרח אסיה, בראשן הרפואה הסינית, על מכלול האסכולות המגוונות שבה.

העדות הראשונה לשימוש במחטים כאמצעי טיפולי, מקורו במחטי דיקור עשויות מעצמות של בעלי חיים בסין, או מחטי דיקור עשויות אבן שמקורן דווקא במונגוליה. העדויות הראשונות לשימוש בדיקור הן משנת 200 לפנה"ס.

העיקרון הטיפולי בדיקור  הוא גירוי נקודת דיקור באמצעות מחט דקיקה, נקודת הדיקור נבחרת באופן ספציפי  על מנת להשיג אפקט מרפא. העיקרון והטכניקה של בחירת נקודות הדיקור שונה אמנם במקצת בין מגוון אסכולות הריפוי של רפואות המזרח, אך קיים קו מנחה יסודי המשותף לכולן –

נקודות הדיקור קשורות בקשר ישיר לרשת של תעלות אנרגטיות (מרדיאנים) המכילות בתוכן אנרגיית חיים שנקראת "צ'י" בסינית, ("קי" ביפנית.) נקודות דיקור אלו קשורות בקשר ישיר לא רק לערוץ האנרגטי על גביו היא מצויה אלא גם לאיבר או לפונקציה ספציפית: לב,כבד,כליות, קיבה ועוד.

לכל נקודת דיקור יש השפעה פיסיולוגית ואנרגטית שונה, לכן בטיפול זה יבחר המטפל את הנקודות הרלוונטיות לסימפטום והמחלה הספציפית של המטופל.

חשוב לציין שמיקום  נקודת הדיקור ובחירתה  משתנה בהתאם לאסכולות השונות: דיקור סיני בו נקודות הדיקור נותרות קבועות במיקום אנטומי בגוף האדם, דיקור קוריאני (סוג'וק), בו דוקרים את כף היד בלבד ודיקור יפני בו נקודת הדיקור היא רגישה למגע, או קשורה אנטומית לאזור רגיש למגע.

למרות הפערים בהגדרות המושגים של המחלות והתסמינים שבין הרפואה הסינית למערבית הקונבנציונאלית, הוכח במחקרים רבים שגירוי נקודות דיקור משחרר אנדורפינים ולכן מקל על כאבים ומסייע לתחושת רגיעה. מחקרים נוספים אודות אפקטיביות הדיקור כשיטת ריפוי אלטרנטיבית, נעשו ונערכים גם היום על ידי הרפואה הקונבנציונלית.